יש דרכים רבות ומגוונות להציע נישואין, רובם קיטצ'ים להחריד, אבל אני חושב שהצלחתי להמציא אחת דיי מקורית. ואני יכול להקדים ולספר לכם למה רציתי להשקיע כל כך או שאני יכול לספר לכם בשבחה של הבחורה הנהדרת הזו וכמה היא הייתה את ההשקעה המטורפת. יתרה מזאת, אני יכול לוותר לכם על המתח המתבקש ולהגיד לכם חד וחלק האם היא הסכימה או שהיא סירבה, אבל מה זה משנה: הצעת הנישואין הזו הייתה הדבר הכי מוטרף שאיי פעם עשיתי ואני חושב שאני הכי אסיר תודה לבחורה הזאת, שסיבבה לי את הראש עד שגיליתי כמה זה כיף להיות מסובב. אבל דבר ראשון, הכל התחיל באותה חברת הסעות שיקירתי משתמשת בה כל יום בשביל להגיע לעבודה.
כידוע לכל, הסעות הם עניין שבשגרה עבור כל מי שגר בעיר הגדולה וצריך להגיע למקומות עבודה הנמצאים במקומות שפויים יותר, שכן לא יעלה על הדעת שתתחילו להסתרך בפקקים כאחד האדם או חמור מכך: תאלצו לכתת רגליכם בתחבורה הציבורית העמוסה לעייפה בחיילים מתוסכלים שכולם (כולם) מאחרים לאיפשהו. ככה שחשבתי שהבר הכי מפתיע הוא לדאוג שהמיניבוס של ההסעה ייקח את יקירתי מפתח בתינו המשותף כאילו מדובר בעוד יום רגיל (ולא סתם ביומולדת שלה בו תכננתי את הפתעת הצעת הנישואין). אחרי שנופפתי לה לשלם מהחלון היא עלתה והתיישבה לצד הקולגות בעבודה שכולם המתיקו סוד עימי לפני וככה יצא ההסעה לדרך רק שבמקום להגיע לעבודה הנהג לקח פניה אחת "כאילו לא נכונה" ועצר בתחנת אוטובוס בה אני ישבתי וחיכיתי.
כולם שיחקו אותה מופתעים כשנכנסתי ואמרתי ליקירתי המופתעת ששכחתי להגיד לה משהו: לפי אות כולם התחילו לשיר "יומולדת שמייח!" והיא יצאה מהמיניבוס לחבק אותי. ברגע הזה הנהג סגר אחריו את הדלת ושם גז, משאיר אותנו לעמוד שם לבד. היא התחילה לגמגם כשבדיו הגיעה לימוזינה ענקית ולבנה ונעצרה אחרינו, החלון האטום נגלל למטה ונהג, לבוש כמו בסרטים, שאל אם אנחנו צריכים טרמפ. יקירתי חייכה ולא ידעה מה להגיד כשפתחתי לה את הדלת. בתוך הלימוזינה היה כל מה שצריך להיות: דלי קרח עם בקבוק שמפניה בתוכו, מלא סלסלאות של פירות ושוקולדים ומוזיקה נעימה ורומנטית במיוחד.
אמרתי לה שאת היומולדת הזו היא לא תשכח ולכן היא חייבת להסכים להכל. היא הסכימה ויצאנו מהלימוזינה ליד נמל התעופה שדה דוב, שם חיכה לנו טייס לבוש כאילו יצא מאיזה סרט של טרנטינו. עלינו על המטוס ובפנים הכינו אותנו: חיברו לנו מצנח ואחרי עשרים דקות של טיסה בשמי גוש דן (ואכילה של עוד שוקולדים) קפצנו כמו גדולים, כולל מדריך שצילם את הכל בוידאו. לא רחוק מאתר הנחיתה חיכתה לנו הלימוזינה שלקחה אותנו לאיזה צימר נסתר על חוף הוד השרון. שמה קיבלנו טיפולי ספא ובערב, בארוחת ערב לאור נרות שאלתי אותה וזהו: תגידי, נכון שאמרת שאת תסכימי להכל? אז יש לי עוד משהו לשאול: את האישה של חיי ואני אוהב אותך, אני רוצה שתהיי אישתי, את מסכימה להינשא לי? אז היו דמעות והתרגשות והסוף? לא עדיף שתנחשו?
משה תבור
